פאסיב אגרסיב בזוגיות - איך מזהים כעס עקיף בתוך קשר?

בן או בת הזוג אומרים שהכול בסדר, אבל מהרגע הזה משהו באווירה משתנה. הם מסכימים לעשות משהו שביקשתם, ואז שוב שוכחים. אתם שואלים אם הם כועסים ומקבלים תשובה של "ממש לא", אבל כמה דקות אחר כך מגיעה עקיצה קטנה שמבהירה שהסיפור רחוק מלהיות סגור.

לפעמים זה אפילו עדין יותר. מחמאה שמצליחה גם להעליב, סרקזם שמגיע בדיוק לנקודה רגישה או הסכמה שנשמעת אמיתית, אך בפועל מלווה בהתנגדות כמעט לכל צעד. קשה להתמודד עם מצב כזה בעיקר משום שהכעס נמצא בחדר, אבל אף אחד לא באמת מדבר עליו.

זה בדיוק המקום שבו עולה המושג פאסיב אגרסיב בזוגיות. לא מדובר באבחנה של בן או בת הזוג ולא כל משפט עוקצני מעיד על דפוס בעייתי. מדובר בדרך עקיפה להביע כעס, תסכול או התנגדות, במקום לומר בצורה ברורה מה מפריע ומה רוצים שיקרה אחרת.

 

מה זה פאסיב אגרסיב בזוגיות?

התנהגות פאסיב אגרסיבית היא צורת תקשורת שבה יש פער בין המסר הגלוי לבין מה שמועבר בפועל. אדם עשוי לומר שהוא מסכים, שאין לו בעיה או שהוא בכלל לא כועס, ובמקביל להעביר את התסכול באמצעות עקיצות, דחיינות, קור, התנגדות עקיפה או התנהגות אחרת.

הנקודה החשובה היא לא רק שיש כעס. כעס הוא רגש טבעי שקיים גם בקשרים טובים. ההבדל נמצא בדרך שבה הוא מקבל ביטוי.

אם אחד מבני הזוג אומר: "נפגעתי מזה שקיבלת את ההחלטה בלי לדבר איתי קודם", יש כעס, אבל יש גם מידע שאפשר לעבוד איתו. הצד השני יודע מה קרה, מה פגע ומה צריך לברר.

לעומת זאת, תגובה כמו "תעשה מה שאתה רוצה, אתה הרי תמיד מחליט לבד" מעבירה מסר של פגיעה וכעס בלי לבקש במפורש שינוי. הצד השני נדרש לפענח את מה שמסתתר מאחורי המשפט.

לכן עדיף להתייחס לפאסיב אגרסיב כאל דפוס תקשורתי, ולא כתווית שמדביקים לאדם.

 

איך נראית התנהגות פאסיב אגרסיבית בתוך זוגיות?

אחד הדברים שהופכים כעס עקיף למבלבל הוא שהוא לא תמיד נראה כמו ריב. לעיתים דווקא אין צעקות ואין עימות גלוי. יש רצף של פעולות ומשפטים קטנים שמשאירים תחושה שמשהו לא בסדר.

עקיצות וסרקזם במקום לומר מה מפריע

נניח שחזרתם הביתה מאוחר מהעבודה ובן הזוג אומר: "ברור, לך אף פעם אין זמן בשבילי."

מאחורי המשפט יכולה להיות בקשה לגיטימית לחלוטין: "אני מתגעגע אליך והייתי רוצה שנבלה יותר זמן יחד." אלא שהבקשה אינה נאמרת. במקומה מגיעה האשמה עטופה בסרקזם.

הבעיה היא שהצד השני בדרך כלל מגיב לעקיצה ולא לצורך שמסתתר מאחוריה. במקום לדבר על זמן משותף, מתחיל ויכוח על הטון, על העבודה או על מי משקיע יותר בקשר.

 

אומרים "בסדר" אבל מתנהגים אחרת

עוד דוגמה נפוצה היא הסכמה מילולית שאינה באמת הסכמה.

אחד מבני הזוג מבקש: "אפשר שהפעם אתה תארגן את הדברים לפני שאנחנו יוצאים?"

התשובה היא "בסדר", אבל מאותו רגע מתחילה דחיינות, מופיעות תלונות קטנות והמשימה מתבצעת בכוונה ברגע האחרון.

יכול להיות שהאדם בכלל רצה לומר "לא מתאים לי לעשות את זה היום" או "אני מרגיש שאני לוקח על עצמי יותר מדי". כאשר הוא אינו אומר זאת, ההתנגדות עוברת להתנהגות.

 

דחיינות או "שכחה" שחוזרות שוב ושוב

כולם שוכחים דברים. גם האדם האכפתי ביותר יכול לשכוח לקנות משהו, להוציא כביסה או לבצע משימה שהבטיח.

לכן שכחה חד פעמית אינה הוכחה לכלום.

השאלה המעניינת היא האם נוצר דפוס. אם אדם "שוכח" שוב ושוב דווקא דברים שכבר עוררו מחלוקת, או מסכים לבקשה ובאופן קבוע לא מבצע אותה, ייתכן שההתנהגות עצמה מבטאת התנגדות שהוא מתקשה לומר בקול.

במקום להתווכח על כל משימה בנפרד, כדאי לברר את הדבר האמיתי: "שמתי לב שבכל פעם שאנחנו מסכימים על הנושא הזה זה בסוף לא קורה. יש משהו בהסכמה הזאת שלא מתאים לך?"

 

מחמאות עם עקיצה

"וואו, סוף סוף הגעת בזמן."

"יפה שסידרת את הבית, לא ידעתי שאתה יודע."

אלה משפטים שיכולים להישמע כמעט משעשעים, אבל הטון וההקשר משנים הכול. מחמאה שהמסר האמיתי שלה הוא ביקורת אינה באמת מחמאה.

כאשר זה קורה שוב ושוב, נוצרת תחושה שכל משפט חיובי עלול להסתיר בתוכו ביקורת.

 

שתיקה או קור במקום לדבר על הכעס

לפעמים הכעס מתבטא בריחוק, תשובות קצרות או שתיקה. גם כאן לא כל צורך בשקט הוא פעולה פאסיב אגרסיבית. אדם יכול להזדקק לזמן כדי להירגע לפני שיחה, וזה שונה מאוד משימוש מכוון בקור כדי לגרום לצד השני להרגיש אשם או לנחש מה עשה.

השאלה היא האם נאמר משהו ברור כמו "אני כועס כרגע וצריך חצי שעה לפני שנדבר", או שהצד השני נשאר ללא הסבר ונדרש להבין לבד מה מתרחש.

למה אנשים מתנהגים בצורה פאסיב אגרסיבית?

אין סיבה אחת שמתאימה לכולם.

עבור אדם אחד עימות מרגיש מפחיד. הוא חושש שאם יגיד "אני כועס" תתחיל מריבה, ולכן הוא מעביר את המסר בדרך עקיפה. אדם אחר אולי גדל בסביבה שבה לא היה מקובל להביע כעס בצורה גלויה, ולכן למד להראות חוסר שביעות רצון בדרכים מרומזות.

יש אנשים שמתקשים לומר "לא". הם מסכימים לבקשות כדי לא לאכזב, ואז מגלים שהכעס שלהם יוצא באמצעות דחיינות או התנגדות. אחרים מרגישים שלא מקשיבים להם גם כשהם מדברים ישירות, ולכן הם מפסיקים לנסות ומתחילים להביע את התסכול בהתנהגות.

גם פחד מדחייה יכול להשתלב בתמונה אצל חלק מהאנשים. מי שחושש מאוד מתגובה שלילית עשוי להתקשות לומר בצורה פשוטה "זה פגע בי" או "אני לא רוצה את זה". עם זאת, אי אפשר לדעת מה גורם להתנהגות מסוימת רק מהסתכלות מבחוץ, ולכן עדיף לשאול מאשר לאבחן.

מה ההבדל בין כעס רגיל לבין פאסיב אגרסיב?

כעס יש בשני הצדדים של הטבלה. ההבדל הוא שבתקשורת ישירה הוא מקבל שם, סיבה ובקשה שאפשר להתייחס אליהם.

למה פאסיב אגרסיב יכול לפגוע בזוגיות?

הנזק המרכזי אינו העקיצה הבודדת, אלא חוסר הוודאות שנוצר כשהדפוס חוזר.

אם בן הזוג אומר דבר אחד אבל משדר דבר אחר, קשה לדעת לאיזה מסר להאמין. אחרי מספיק פעמים, הצד השני מתחיל לבדוק טונים, פרצופים ומשפטים קטנים ולנסות להבין מה הוא "באמת" עשה הפעם.

כך נוצרת תחושה של הליכה על ביצים.

במקביל, הבעיה המקורית לא נפתרת. אם הכעס היה על חלוקת המטלות בבית, אבל במקום לדבר עליו היו שבועיים של עקיצות ודחיינות, חלוקת המטלות נשארה בדיוק כפי שהייתה. עכשיו פשוט נוספו אליה גם עלבון ומרירות.

עם הזמן, אפילו שיחות קטנות יכולות לסחוב איתן מטען של ויכוחים קודמים. צד אחד מרגיש שאף פעם לא אומרים לו מה באמת רוצים ממנו, והצד השני מרגיש שלא מבינים אותו. תקשורת עקיפה מתמשכת יכולה לשחוק כבוד הדדי ולהקשות על שני הצדדים לקבל מענה לצרכים שלהם.

איך מגיבים להתנהגות פאסיב אגרסיבית?

אל תנסו לנחש במשך שעות מה הצד השני מרגיש

קל להיכנס למצב של חקירה: "מה עשיתי עכשיו?", "למה אתה ככה?", "את בטוחה שאין כלום?"

במקום לרדוף אחרי רמזים, אפשר לפתוח דלת לשיחה:

"אני מרגיש שמשהו מפריע לך. אני מעדיף שנדבר עליו ישירות כשאתה מוכן."

אמרתם את מה שאתם מזהים בלי לקבוע עבור האדם השני מה הוא מרגיש.

התמקדו בהתנהגות ולא באופי

"אתה אדם פאסיב אגרסיב" היא אמירה שסוגרת את השיחה עוד לפני שהתחילה.

לעומת זאת, אפשר לומר:

"כשאתה אומר שהכול בסדר ואחר כך עונה לי בעקיצות, קשה לי להבין מה באמת מפריע לך."

כאן אתם מתארים פעולה מסוימת ואת ההשפעה שלה. זה הרבה יותר שימושי מהדבקת תווית.

אל תחזירו עקיצה בעקיצה

אם הצד השני אומר "יפה שנזכרת להגיע", והתגובה היא "לפחות לי יש חיים", בתוך שניות כבר לא מדברים על האיחור אלא מנהלים קרב חדש.

לא חייבים להתעלם מהעקיצה. אפשר לעצור אותה:

"אני שומע שאתה כועס על האיחור שלי. בוא נדבר על זה בלי לעקוץ אחד את השני."

עודדו שיחה ישירה

אחת השאלות הפשוטות ביותר היא גם אחת היעילות ביותר:

"מה היית רוצה שיקרה אחרת?"

השאלה מזיזה את השיחה מהאשמה לבקשה. במקום להתווכח רק על מה שהיה, מנסים להבין מה האדם צריך עכשיו.

בדקו אם מדובר באירוע חד פעמי או בדפוס

יום רע אינו אישיות.

אדם שאמר משפט עוקצני פעם אחת אינו הופך מיד ל"פאסיב אגרסיב". כדאי להסתכל על התדירות, ההקשר והיכולת לתקן אחרי שמדברים.

אם אחרי שיחה פתוחה האדם מצליח לומר מה הפריע לו ולתקשר אחרת בפעם הבאה, התמונה שונה מאוד ממצב שבו אותו דפוס חוזר בכל מחלוקת.

 

ומה אם אני מזהה את ההתנהגות הזאת דווקא בעצמי?

הרבה יותר קל לזהות עקיצה של בן הזוג מאשר את המשפט שאנחנו עצמנו אומרים.

נסו לשאול את עצמכם בכנות: האם אני אומר "לא משנה" למרות שזה כן משנה לי? האם אני מסכים לדברים שאני בעצם לא רוצה? האם אני מצפה שבן הזוג יבחין לבד שנפגעתי? האם אני משתמש בהומור כדי לומר דברים שאני מפחד להגיד ישירות?

אם התשובה לפעמים היא כן, אפשר להתחיל ברגע שלפני התגובה.

ראשית, לזהות את הרגש: "אני כועס", "נפגעתי", "אני מרגיש שלא מתחשבים בי".

אחר כך לברר מה אתם רוצים. לא מה אתם רוצים שהצד השני ינחש, אלא מה הייתם רוצים לבקש ממנו בפועל.

במקום "לא משנה, תצא עם החברים שלך", אפשר לומר: "קיוויתי שנבלה יחד הערב והתאכזבתי. אפשר לקבוע לנו זמן מחר?"

זה אולי פחות דרמטי מעקיצה, אבל הרבה יותר ברור.

 

מתי מדובר בבעיה משמעותית בקשר?

הבעיה מתחילה להיות משמעותית כשהתקשורת העקיפה הופכת לשפה הקבועה של הקשר.

אם כמעט כל מחלוקת מסתיימת בסרקזם, דחיינות, קור או התנגדות, אם אחד הצדדים מרגיש שהוא צריך לנחש באופן קבוע מה השני רוצה, ואם אי אפשר לדבר ישירות על בעיות בלי שהשיחה הופכת לענישה או למאבק ישן, כדאי להתייחס לכך ברצינות.

גם ההשפעה חשובה. אם הדפוס פוגע בתחושת הביטחון, באמון או בקרבה, אין צורך לחכות לריב גדול כדי לדבר עליו.

אפשר לנסות להציף את הבעיה בזמן רגוע ולהסכים על דרך אחרת לנהל מחלוקות. כאשר הקושי מתמשך ופוגע בצורה משמעותית בקשר, פנייה לאיש או אשת מקצוע מוסמכים בתחום הזוגיות יכולה לעזור לבחון את דפוסי התקשורת ולנסות לבנות דרכים אחרות להתנהל. אין הבטחה שכל קשר ישתנה, ולעיתים צריך גם לשאול בכנות האם הקשר עדיין טוב לשני הצדדים.

 

האם אפשר לשנות דפוס פאסיב אגרסיבי בזוגיות?

דפוסי תקשורת אינם חייבים להישאר קבועים. תקשורת אסרטיבית מבוססת על הבעת הצרכים והרגשות בצורה ברורה ומכבדת, במקום להסתיר אותם או להעביר אותם דרך תוקפנות עקיפה.

השינוי מתחיל כשמפסיקים לנסות לנצח את האדם שמולנו ומתחילים לדבר על מה שבאמת קורה בינינו.

זה דורש משני הצדדים נכונות. מי שנוטה לרמוז צריך לתרגל אמירה ישירה יותר, ומי שנמצא מולו צריך להיות מסוגל לשמוע כעס או אי הסכמה בלי להפוך כל שיחה להתקפה נגדית.

לא כל קשר ניתן לתקן ולא כל אדם ירצה לשנות את הדרך שבה הוא מתקשר. אבל כששני אנשים מסוגלים לזהות את הדפוס, לקחת אחריות על החלק שלהם ולדבר לפני שהתסכול הופך לעקיצות, יש אפשרות ליצור תקשורת ברורה ונעימה יותר.

ואם אתם נמצאים בתחילתו של קשר חדש, שימו לב לא רק לכימיה ולמשיכה. הדרך שבה שני אנשים מדברים כשמשהו לא מסתדר מלמדת לא מעט על הקשר שהם יכולים לבנות. באתר שובבים תוכלו להכיר אנשים חדשים, אבל את הכנות, ההקשבה והיכולת לומר מה באמת מרגישים, כדאי להביא איתכם לכל היכרות.

 

שאלות ותשובות על פאסיב אגרסיב בזוגיות

מה זה פאסיב אגרסיב בזוגיות?

זהו תיאור של מצב שבו כעס, תסכול או התנגדות מועברים בצורה עקיפה, למשל באמצעות עקיצות, סרקזם, דחיינות או פער בין מה שאומרים לבין מה שעושים, במקום לדבר ישירות על הבעיה.

איך מזהים בן זוג פאסיב אגרסיב?

עדיף לא למהר להגדיר את האדם. חפשו דפוס חוזר שבו נאמר שהכול בסדר, אך הכעס ממשיך לצאת בדרכים עקיפות. אירוע בודד אינו מספיק כדי להסיק שמדובר בדפוס.

האם שתיקה היא התנהגות פאסיב אגרסיבית?

לפעמים, אבל לא בהכרח. לקיחת זמן להירגע יכולה להיות בריאה אם אומרים זאת בצורה ברורה. שתיקה יכולה להפוך להתנהגות עקיפה כאשר היא משמשת להעברת כעס או לענישה בלי להסביר מה מפריע.

למה אנשים מתקשים להגיד שהם כועסים?

הסיבות משתנות מאדם לאדם. אצל חלק מדובר בחשש מעימות, אצל אחרים בקושי לומר לא, בפחד מתגובה שלילית או בהרגל תקשורתי שנלמד לאורך השנים. אי אפשר לדעת את הסיבה בלי להכיר את האדם ואת המצב.

איך לדבר עם בן זוג שמתנהג בצורה פאסיב אגרסיבית?

עדיף לתאר את ההתנהגות הספציפית ולא לתקוף את האישיות. במקום לומר "אתה פאסיב אגרסיב", אפשר להסביר מה שמתם לב שקורה, איך זה משפיע עליכם ולשאול בצורה ישירה מה מפריע ומה הוא היה רוצה שיקרה אחרת.